<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן צ"ג</h1>
<h2>דף כו:</h2>
כשהיה בית המקדש קים והיו קרבנות ישראל קרבים כהלכתן על גבי המזבח, היו נצולין בזכות התורה ובזכות הקרבנות מדינה של גהינם ומשעבוד מלכיות, כדגרסינן בפסיקתא (פסדר"כ פ"ה מב:): שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן אמר: ארבעה דברים הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ואלו הן: תורה, קרבנות, גיהנם ומלכיות. תורה — 'ולפיד אש' (בראשית טו, יז); קרבנות — 'עגלה משלשת' (שם שם, ט); גיהנם — 'תנור עשן' (שם שם, יז); מלכיות — 'והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו' (שם שם, יב). אמר לו הקדוש ברוך הוא: כל זמן שבניך מתעסקין בשתים נצולין משתים: כל זמן שבניך מתעסקין בתורה ובקרבנות, נצולין מגיהנם וממלכיות. ועתיד בית המקדש וקרבנות לבטל, במה אתה רוצה שירדו בניך, בגיהנם או במלכיות, רבי חנינא בר פפא אמר: אברהם ברר לו את המלכיות, הדא הוא דכתיב: אם לא כי צורם מכרם (דברים לב, ל). ואין צורם אלא אברהם, שנאמר: הביטו אל צור חצבתם וגו' (ישעיה נא, א); וה' הסגירם (דברים, שם), שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו. ומימרא זו איתא בבראשית רבא, פרשה (מד, כא), במלות שונות וכתובה למטה בפרק קמא מחלק חג המצות (סי' קלח, ו). ולפי שאין לנו מזבח וקרבנות, לא נשאר לנו אלא שיח שפתותינו, שאנו מהללים את בוראנו וזה נקרא עבודה שבלב. בזמן שאנו קורין בסדר הקרבנות מעלה עלינו הקדוש ברוך הוא כאילו הקרבנום על גבי המזבח, כדגרסינן בפרק בתרא דתעניות (כז, ב) ובסוף פרק בני העיר (מגילה לא, ב): אמר רבי יעקב בר חמא אמר רבי יוחנן אלמלא מעמדות לא נתקימו שמים וארץ, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג, כה). ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה (בראשית טו, ח). אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמא יחטאו ישראל לפניך ותעשה להם כאנשי דור המבול וכאנשי דור הפלגה, אמר לו: לאו. אמר לו: במה אדע כי אירשנה, אמר לו: קחה לי עגלה משלשת (שם שם, ט). אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קים, בזמן שאין בית המקדש קים מה תהא עליהם, אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, שכל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן ואני מוחל להם כל עונותיהם. וגרסינן באלה שמות רבה (לח, ד): וזה אשר תעשה על המזבח (שמות כט, לח) הדא הוא דכתיב: קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע יד, ג). וזהו שאמר: ארחץ בנקיון כפי וגו' לשמע בקול תודה וגו' (תהלים כו, ו—ז), יכול להקריב פרים ואילים, תלמוד לומר: 'לשמיע בקול תודה'. לפי שישראל בזמן שבית המקדש קים, חוטאים ומביאין קרבן ומתכפר להם, המשיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן. אמר להם: ואם כל עדת ישראל ישגו (ויקרא ד, יג), יביאו קרבן. אמרו לו: עניים אנו, אין לנו להביא קרבנות. אמר להם: דברים אני מבקש ואני מוחל לכם כל עונותיכם, שנאמר: 'קחו עמכם דברים'. ואין דברים אלא דברי תורה, שנאמר: אלה הדברים (דברים א, א). אמרו לו: אין אנו יודעין. אמר להם: בואו והתפללו לפני ואני מקבל תפלתכם. והתפלה נקראת עבודה שבלב ובעבודה זו חפץ הקדוש ברוך הוא. וזה מצינו מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, מן התורה מנין, דכתיב: והיה אם שמע תשמעו [וגו'] ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא, יג). וכי יש עבודה בלב, אלא זו תפלה. מן הנביאים מנין, דכתיב: קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד, ג), רוצה לומר, נשלמה לאל בתפלה, שהוא ניב שפתינו, מקום קרבנות פרים. מן הכתובים, דכתיב: אלהך די אנת פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך (דניאל ו, יז). וכי יש פלחן בבבל, אלא זו תפלה. והתפלות כנגד התמידים תקנום, כדגרסינן פרק תפלת השחר: איתמר, רבי יוסי בר חנינא אמר תפלות אבות תקנום; רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום. רבי יוסי בר חנינא אמר תפלות אבות תקנום. אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר: וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' (בראשית יט, כז). ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: ויעמד פינחס ויפלל וגו' (תהלים קו, ל). יצחק תקן תפלת המנחה, שנאמר: ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד, סג). ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: אשפך לפניו שיחי (תהלים קמב, ג). יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: ויפגע במקום וילן שם (בראשית כח, יא). ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז). וסימן לדבר מצינו, שבאות שניה של שם כל אחד ואחד יש רמז לתפלה שתקן אברהם, יצחק, יעקב. בקר, צהרים, ערב. ומה שארע לבנים בגליות הוא רמוז בתפלות האבות. תפלת אברהם, שתקן בבקר, כנגד גלות מצרים, שהיה ראשון ונתבאר לו, דכתיב: ויאמר לאברם ידוע תדע וגו' (בראשית טו, יג). ובזכות שעמד בעשרה נסיונות נעשו לבניו עשרה נסים במצרים. תפלת יצחק, שהיא מנחת צהרים, כנגד גלות בבל, שהיה באמצע, שנתנסו בקורות מועטים, כמו שעברו על יצחק. ותפלת יעקב בערב, וזמנה כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, כנגד גלות הזה, המר והאפל והארוך, עד שיגיע האור הגדול. המקום יאמר לצרותינו די ויוציאנו מאפלה לאורה.
